גמילה מעישון –הפחתת עישון סיגריות
סיוון מפחיתה באופן משמעותי את עישון הסיגריות
המאמר נכתב על ידי שרית נעים
NLP Trainers' Training ו- Master Practitioner
מנחה ב - NLP ודמיון מודרך
תוכן עניינים:
1.התמכרות – מדוע?
2. גישות טיפוליות הקיימות כיום לגמילה מעישון.
3. מדוע כדאי להיגמל מעישון.
4. הכלים של NLP לטיפול בגמילה בעישון - סדרה של 10 מפגשים:
תיאור מקרה - סיוון מפחיתה באופן משמעותי עישון סיגריות
5. סכום- יתרונות גמילה מעישון באמצעות NLP ודמיון מודרך.
6. בבליוגרפיה .
7. נספחים - סיכון בעישון למחלות:
7.1 עישון וסרטן הריאות – נספח א'
7.2 עישון והתקפי לב – נספח ב'
7.3 עישון וסרטו המעי – נספח ג'
7.4 עישון וסרטן השד – נספח ד'
7.5 עישון וקמטים בפנים – נספח ה'
7.6 עישון ואימפוטנציה – נספח ו'
1. התמכרות – מדוע?
הקדמה - התמכרות לעישון היא התמכרות לסם הניקוטין שנמצא בסיגריות. קיימות התמכרויות רבות (לסמים, לאלכוהול, למין, לעבודה קשה, לגלישה באינטרנט וכיוצא בזה).
במאמר זה אתרכז בהתמכרות לעישון ואיך ניתן להיגמל מהתמכרות זו , באמצעות שימוש בתהליכים של NLP ודמיון מודרך.
פרופסור בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, במרכז רפואי שיבא, תל-השומר; מהחוג לביוכימיה קלינית, הפקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב, יועץ האגודה למלחמה בסרטן וחבר ועדת העדכון לסרטן הריאות באגודה למלחמה בסרטן במאמרו מאוגוסט 2004 מציין כי:
מדענים הגיעו להבנה כי אחת הסיבות להתמכרות היא: סמים גורמים לשינויים בני-קיימא בתפקוד המוח שקשה להשיב לאחור. ומשמעות הדבר היא שהרבה מאוד מוחות בארה"ב בלבד אכן עברו שינוי כזה: מוחותיהם של 2 מיליון מכורים להרואין וקוקאין, ומוחותיהם של כ-15 מיליון אלכוהוליסטים לדרגותיהם, ועוד כ-40 מיליון מוחות של מעשני סיגריות.
פרופסור בן-עמי סלע מציין במאמרו הנ"ל כי אחד החוקרים הראשונים שהעמיקו במעבה המוח להבין את תופעת ההתמכרות היה Steven Hyman שעמד בראש המכונים הלאומיים לבריאות הנפש בארה"ב, ושפרסם מאמר בשנת 1994 "מדוע המוח מעדיף אופיום על פני בּרוקולי".
Hyman ציין שאחד המוקדים במוח לעניין ההתמכרות הוא כ-nucleus accumbens, המהווה צבר של תאי-עצב הממוקם מתחת לשני חצאי המוח- ההמיספרות.
כאשר אדם או בעל-חיים מבצעים פעולה שמביאה אל סיפוקו צורך מסוים או מגשימה שאיפה מסוימת, משתחרר הנירוטרנסמיטור דופאמין אל תוך ה-nucleus accumbens ויוצרים תחושת תענוג או סיפוק. מערכת זו או מסלול זה מבטאים תגמול או שכר לפעולה ש"תשאף" בהמשך לחזור על עצמה בגין תחושת הסיפוק שהיא יצרה במוח, והיא מוגדרת כ-Reward pathway.
כאשר אנו מבצעים את הפעולה הממכרת - מענגת, המוח מתעד את הניסיון או את החוויה המהנה, ואנו צפויים לחזור עליה שוב ושוב. כך נוצרת התמכרות.
בדרך כלל בטבע, אותם תגמולים מוחיים מתרחשים רק לאחר השהייה או עיכוב, ואותו עיכוב (delay) משרת את הצורך הטבעי של מערכות גופנו לנהוג במתינוּת או באי-נחפזות בתגובה לאותות שונים.
לעומת זאת הרעה הטמונה בסמים ממכרים היא בכך שהם מקצרים באופן דרמטי את תהליך הפרשת דופאמין ל-nucleus accumbens, כאשר לכל אחד מהסמים הללו יש את המנגנון האופייני ל"הצפת" אותו גרעין מוחי בדופאמין.
האם מוחנו מסוגל להתמודד עם "מתקפה" כה בוטה של דופאמין המציף אותו? האם למוח יש מנגנון יעיל לקלוט ולהפנים את כל "תחושת התענוג" שהייתה אמורה "לעלות על גדותיה" עקב עודף דופאמין המשתחרר לאחר צריכת סם ממכר?
יש הטוענים שתענוג (pleasure) אינו משרת מטרות של קיוּם או של המשכיוּת (survival or reproduction) ולכן האבולוציה האנושית לא ציידה את מוחנו במהלך השתכללותה במרוצת הדורות, במנגנון פשוט וזמין להתמודד עם "הצפתו בדופאמין".
באדם המתמכר לסם על ידי שימוש תכוף בו, הקולטנים לדופאמין במוח שהגיעו לרוויה מוחלטת בנוירוטרנסמיטור זה, אינם זמינים לקלוט מולקולות חדשות שלו, ועל ידי מנגנון של היזון חוזר (feedback) הם מאותתים להפסקת ייצור הדופאמין. אם אמנם המוח מפריש פחות דופאמין, המתמכר הזקוק "למנת הדופאמין" במוחו נזקק למנת הסם הממכר שמזוהה אצלו כדרך היעילה להפרשת דופאמין מהירה במוח, אם כי כפי שכבר צוין, בגלל תהליך הדיכוי של הקולטנים לדופאמין (Down regulation), גם מנת-יתר של סם אינה בהכרח מגבירה את תחושת העונג המצופה.
המערכת המוחית הקשורה לאותה תחושת "תגמול" (reward) המניעה את הדחף להתמכר לסמים ניתנת אם כן להיות מתוארת בדרך זו: סמים ממכרים מקצרים את התגמול המוחי ההצפה מהירה של nucleus accumbens בדופאמין. ההיפוקאמפוס המוחי רושם וצורב את ה"זיכרון" של תחושת הסיפוק המהירה שנגרמת, ואזור העמיגדלה (amygdala) הסמוך להיפוקאמפוס, יוצר תגובה מותנית לגירויים מסוימים.
ההתמכרות עיקשת ביותר, וזאת ניתן לשפוט מאחוזי הכישלון הגבוהים בניסיונות לגמילה.
מרק טווין, ההומוריסטן האמריקאי השנון, שהיה מכור כל חייו לעישון טבק, התבטא פעם: "גמילה מעישון היא פעולה קלה מאין כמותה; עובדה, אני עצמי נגמלתי ממנו פעמים כה רבות".
רבים מהמכורים מצליחים לשרוד פרקי זמן ארוכים ללא סם, אך המשבר (relapse) עלול להגיע אפילו לאחר שנים של התנזרות ממנו. במקרים אלה הם נופלים קורבן לכך שההיפוקאמפוס אוגר נתוני למידה וזיכרון של חווית השימוש בסם, ולעתים "זיכרון חווייתי" כזה מתעורר בעוצמה. זיכרונות אלה עלולים להתעורר כשמכורים "לשעבר" נחשפים לחוויה או לניסיון או לריגושים שמעוררים בהם אסוציאציות הקשורות לשימוש בסם בעברם. אלה יכולים להיות מצבי-רוח, מצבים פיסיים, פגישה באנשים מסוימים, מקומות או אתרים, וכמובן כמו שהדבר קורה ברוב המקרים, הפגישה עם הסם עצמו. נגמל מהרואין עלול להגיע למצב של relapse כשהוא נתקל במזרק היפודרמי מושלך, ואלכוהוליסט יכול "לחזור בשאלה" כשהוא נפגש עם חבר לשתיית אלכוהול מן העבר. אך כמובן שמנה קטנה ובודדת של הסם עצמו, היא מעורר הזיכרונות בעל העוצמה הגדולה ביותר, וכמו שמלמדים בארה"ב בסדנאות של "אלכוהוליסטים אנונימיים", "Its the first drink that gets you drunk".
מצבים של לחץ (stress) הם סיבה נוספת ל-relapse. האזור במוח nucleus accumbens משגר אותות לעמיגדלה ולהיפוקאמפוס, מרכזי המוח המתעדים ומגבשים את הזיכרונות המעוררים רגשות חזקים. כששואלים לעתים נגמל מסמים מדוע חזר לסורו, תשובתו עשויה להיות:" אני מאוכזב ממקום עבודתי", או אפילו: "נתקעתי בפקק תנועה ארוך במיוחד באותו יום"! תשובות כגון אלה מצביעות על רגישות-יתר למצבי לחץ שעלולה להיות המדרבן (trigger) לחזרה לסם. מתברר שבמוחות נגמלים החוזרים לסם עולה במוח רמת ההורמון CRH, או corticotrophin releasing hormone, שמווסת את מערכת הורמוני הדחק ממש לפני ה-relapse, ואילו העמיגדלה הופכת לפעילה יותר. ואמנם, זני עכברים שגודלו ללא קולטנים מוחיים להורמון CRH, חשופים פחות להתמכרות לסמים. בשנים האחרונות הראו מחקרים שבהתמכרות לסם מעורבים רבים מהמסלולים במוח המפקחים על למידה וזיכרון. התמכרות גורמת לשינוי בעוצמת הקישוריות שבין תאי העצב בסינפסות שביניהם, ובעיקר מתבטא שינוי זה במעבר המסר של הנירוטרנסמיטור המוחי המְעורר, גלוטמאט.
מדוע לא כל אחד מאיתנו מגיע למצב של התמכרות? באנשים מסוימים מערכת התגמול המוחית (reward system) עלולה להיות פגיעה יותר, או שתגובותיהם למצבי-דחק עלולות להיות נמרצות יותר, ויצירת תכונות של התמכרות עלולה להיות בהם מהירה יותר. בעיקר יהיו אלה הסובלים תדירות מדיכאון, דאגנות, סכיזופרניה, וכן אלה עם מפגעים של התנהגות אנטי-חברתית או של אישיות גבולית.
מחקרים בתאומים הצביעו על כך שבערך במחצית המקרים ההתמכרות היא בעלת רקע תורשתי. במאמר מעורר הדים שהתפרסם ב-2003 בכתב העת Nature Neurosciences התגלה במחקר של עכברים טרנסגניים "המהונדסים גנטית", שניתן היה לשנות את מידת התמכרותם לקוקאין, על ידי וויסות של גנים מסוימים וחלבונם הידועים כ-CREB ו-DeltaFosB. וחלבונים אלה פועלים כמובן גם בבני-אדם. שינוי מכוון בחלבונים אלה מפחית את כמות הדופאמין המופרש על ידי צריכת קוקאין.
בני-אדם אף נבדלים ביניהם ביכולתם להפעיל שיקול-דעת ולמנוע "דחף שאינו בר-שליטה". אזור בקליפת המוח הקדמי prefrontal cortex עוזרת להחליט את ערכה של תחושת עונג המתועדת על ידי ה-nucleus accumbens, והיא אף עוזרת לבדוק ולהעריך את הכמיהה ליטול סם למרות חוסר ההיגיון בדבר. אם קליפת המוח הקדמי אינה מתפקדת כהלכה, הסיכון ליפול בשביו של הסם הממכר גדולה יותר. מחקרים מראים שקליפת אזור פרפרונטלי זה לא מגיעה עדיין לשיא התפתחותה במתבגרים צעירים, מה שיכול להסביר מדוע נטייה להתמכרות מתפתחת כבר בגיל צעיר זה. ולראיה, אדם שאינו מתחיל לעשן מתחת לגיל 21 שנה, סיכויו טובים לא להתמכר לניקוטין בהמשך. כן נמצא שאישיות בלתי חברתית (antisocial) היא בעלת חסכים בתפקוד הפרפרונטלי.
לסכום ניתן לציין כי ההתמכרות לעישון מורכבת משני גורמים שקשורים זה בזה:
התמכרות פיזית – במוחנו קיימים קולטנים לחומר הניקוטין הממכר שנמצא בסיגריה. כמות הקולטנים נקבעת בשלב העוברי ברחם. אותם קולטנים נמצאים במצב רדום, אך כאשר אדם מתחיל לעשן, הם מופעלים במהירות רבה. מספיקה סיגריה אחת או שתיים על מנת לגרום לקולטנים לפעול בצורה מלאה. במידה שהקולטנים אינם מסופקים (לאחר שהאדם כבר התחיל לעשן) ישנה הרגשה חזקה של דחק(לחץ).
הרגלי התנהגות - אדם שעושה פעולה מסוימת לאורך שלושה שבועות בצורה קבועה, יהפוך אותה לאוטומטית בלי להיות מודע לכך. הרגלי חיים קשורים למצבים מסוימים בהם נמצא האדם והם ממלאים חסכים בחייו. כך קורה שטריגרים שונים שגורמים לאדם לעשן סיגריה באופן קבוע במשך שלושה שבועות, בעצם יגרמו לפעולת העישון להפוך להיות אוטומטית עד שהיא תהפוך להתמכרות של ממש.
2. גישות טיפוליות שקיימות היום לגמילה מעישון
(מדבקות, כדורים זריקות וכׂדומה).
למרות שממצאים על מוחות של מתמכרים מרמזים כעת לגישות טיפוליות חדשות, ההתקדמות בפועל בתחום הטיפולי, מוגבלת ואיטית.
חוקרים בחנו חומרים אנטגוניסטים, שיחסמו את קישור דופאמין לקולטניו, אך לרובם יש תופעות לוואי רבות מדי, שהרי הם מפרים גם את ההנעה (מוטיבציה) לתגמול הטבעי והנורמאלי שמחולל קישור דופאמין לקולטניו.
דרך אחת למנוע תופעות לוואי אלה היא על ידי הפרעת המנגנונים בעזרתם סמים שונים משרים את התהליך המגיע לשיאו בשחרור דופאמין, לדוגמא-האנטגוניסט של סמים אופּיאטיים-naltrexone נמצא היום בשימוש לטיפול במכורים להרואין וגם לאלכוהול.
הבעיה החמורה ביותר בסוג זה של טיפולים היא בצורך למנוע חזרה למשבר הכמיהה הנואשת למנת הסם (relapse). אין די בנטרול ההשפעה המענגת של סמים ממכרים, כיוון שעצם הזיכרון של חווית הסם ממשיך להזין במטופל המכור לסמים את הכמיהה לסם, וגורם להם להפסיק ליטול את התרופות למניעת ההתמכרות.
במרכז המחקר למניעת הכמיהה החוזרת לסם, עומד הנירוטרנסמיטור גלוטמאט (glutamate). באחד הניסויים התברר שחולדות שהיו ממוכרות בעבר לקוקאין, חזרו לצרוך סם זה לאחר שהחוקרים גירו באופן חשמלי את ההיפוקאמפוס במוחותיהם; ואזור זה במוח הוא האוצר את הזיכרון של חווית השימוש בסמים. כאשר השתמשו בתרופה החוסמת את פעולת הנירוטרנסמיטור גלוטמאט, נמנעה בחולדות אלה ההתמכרות המחודשת לקוקאין.
אך גם חסימה גורפת של הקולטנים לגלוטמאט במוח, בלתי אפשרית. מחצית התאי העצב בקליפת המוח משתמשים בגלוטמאט כנירוטרנסמיטור, והפחתה משמעותית בפעילותו, תהיה הרסנית לפעילות המוח. לכן, מנסים להתמקד על תת-סוגים מאוד מסוימים של הקולטנים לגלוטמאט באזורי מוח שונים. לדוגמה, התרופה acamprosate, המשמשת לטיפול באלכוהוליזם, פועלת על אחד מסוגי הקולטנים לגלוטמאט, הידוע כקולטן NMDA. תרופה אחרת שפועלת על הקולטן NMDA היא topiramate המוכרת יותר כ-Topamax, המשמשת לטיפול בפרכוסים, והיא מוצעת גם כטיפול במכורים לאלכוהול. ניסוי ראשוני אחד בתרופה החדשה יחסית memantine החוסמת אף היא את הקולטן NMDA, נראה מבטיח בטיפול במכורים להרואין.
חוקרים מנסים כעת גישות תרופתיות נוספות לטיפול בהתמכרות. יש המנסים למנוע את המשבר (relapse) והחזרה לסם במנסים להיגמל ממנו, כתוצאה מתופעות דחק (stress) על ידי חסימת פעילות ההורמון CRH, שעל השפעתו על מצבי דחק של נגמלים במשבר כבר התוודענו.
ממש לאחרונה מתחילים ניסויים בגישה חדשה לחלוטין: מנסים לחסן את המתמכרים כנגד 2 סמים ממכרים, קוקאין וניקוטין. כיוון שניקוטין היא מולקולה קטנה שאינה מעוררת תגובה חיסונית כנגדה, קושרים ניקוטין לנשא חלבוני הֶמוֹציאנין מסוג KLH, וכן משתמשים בחומר הידוע כ-IPC-1010 שקושרים אותו לשרשרת B של רעלן כולירע. שני תרכיבים אלה המוזרקים למנסים להיגמל מעישון או מצריכת קוקאין, ומעוררים יצירת נוגדנים כנגד שני הסמים האלה, בהתאמה. מוקדם עדיין להעריך האם "ניטרולם" של הסמים הממכרים על ידי נוגדנים כנגדם אמנם ימנעו מהם את השפעתם במוח.
חוקרים הגיעו למסקנה כי ככל שלומדים יותר על התמכרות, מתחוור שפתרונות כימיים-תרופתיים אינם בנמצא בטווח הקרוב ונראה כי בעתיד הנראה לעין שתרופות יהוו רק עזר לטיפול פסיכו-חברתי.
עדיין הטיפולים בקבוצות תמיכה, טיפולים התנהגותיים, כמו גם בירור והבנת חוויות טראומטיות יומיומיות שעלולות היו להפר את האיזון העדין בין מנגנון התגמול המפריש דופאמין במוח לבין מנגנון העיכוב של תהליך זה. על ידי זיהוי הקולטנים על פני תאי עצב אליהם נקשרים סמים ממכרים, למדנו להכיר רבות הן על מנגנון פעולתם. אך יש עוד דרך ארוכה להבנת השינויים הביוכימיים העדינים באותם "מעגלי תגמול" (reward Circuits) מוחיים המוליכים להתמכרות, להבין כיצד המוח משמר את הזיכרון ארוך-הטווח הגורם לנגמלים מסם ליפול לזרועותיו שנית, ולהבין מדוע אנשים מסוימים יותר חשופים לסכנת ההתמכרות מאשר אחרים.
המחקר המודרני של המוח מרמז לכך שהתמכרות אינה רק תכונה הנגרמת על ידי סמים מסוימים, אלא אף עלולה להתעורר כתוצאה מפעילויות מסוימות של האדם או מערכת יחסיו עם הסובבים אותו.
בתמונות שהתקבלו מסריקת מוח ממוחשבת נמצא דמיון בין מוחותיהם של מהמרים כפייתיים לבין אלה של מכורים לסם. הרעיון שצפייה אובססיבית בטלוויזיה, התמסרות למשחקי וידאו, אכילת-יתר, או התנהגות מינית חריגה, כל אלה מהווים התמכרות לשמה, אינו רק ביטוי מטאפורי. חקר הבסיס הנוירו-ביולוגי של תופעת ההתמכרות עשוי להביא להבנה עמוקה יותר של יצירת מוטיבציה והרגלים יומיומיים, בעשייה ובהתנהגות.
כאמור, חוקרים הגיעו למקנה כי ככל שלומדים יותר על התמכרות, מתחוור שפתרונות כימיים-תרופתיים אינם בנמצא בטווח הקרוב. וכי נראה בעתיד הנראה לעין שתרופות יהוו רק עזר לטיפול פסיכו-חברתי.
3 גמילה מעישון – סיבות (מדוע כדאי להיגמל מעישון)
כולנו מודעים לעובדה שעישון סיגריות מסוכן לבריאות, הוא גורם לנזקים הרסניים לגוף (בעיות רפואיות ומחלות קשות) וגורם גם לשינויים פיזיים ומשפיע על הפעולות היומיומיות של המעשנים. עישון סיגריות הוא מנהג שדוחה אנשים רבים ומרחיק אותם מהמעשנים בשל הריח החזק והלא נעים, והוא עולה הרבה מאוד כסף.
אם כן, ניתן לרכז את הסיבות עיקריות לגמילה מעישון:
3.1 איכות חיים - כיום תוחלת החיים גבוהה יחסית לתוחלת החיים
שהיתה בעשורים קודמים .פועל יוצא מזה הוא שעקב עישון אנשים הופכים
להיות חולים במחלות קשות, אך החיים שלהם אינם מסתיימים ברגע קבלת
המחלה, אלא הופכים להיות גיהנום עלי אדמות- סובלים שנים רבות בסוף
חייהם: חולים אך מטופלים: בהקרנות, כימוטרפיה וטיפולים מאריכי חיים
של סבל מתמשך ובלתי נסבל.
אדם שאינו מעשן יכול לחיות חיים ארוכים יותר מאשר אדם שמעשן, ויתרה
מזאת, לחיות חיים ארוכים ובריאים, באיכות חיים גבוהה.
3.2 מראה - אנשים שמעשנים נראים מבוגרים בהרבה מגילם ביחס לאנשים
שאינם מעשנים.
ישנן בעיות חיצוניות כמו עור מקומט, שפתיים יבשות ובעיות עיניים, והכול
כתוצאה מעשן הסיגריות ומהניקוטין.
אדם שאינו מעשן עורו חלק יותר, קורן בריאות.
3.3 ריח – אנשים מעשנים מסתובבים עם ריח רע מהעור, מהבגדים,
מהפה ומכל חפץ אישי אחר, דבר שמרתיע אנשים שלא מעשנים.
אדם שאינו מעשן מריח ריח טוב, דבר המקרב אליו את הסביבה.
3.4 עלות כספית - אנשים שמעשנים מוציאים כספים רבים על קניית סיגריות והם אפילו לא מבחינים בעלויות היקרות.
גמילה מעישון יכולה לחסוך עשרות אלפי שקלים.
3.5 בריאות – נתונים סטטיסטיים מוכיחים כי אנשים מעשנים הם בעלי
סיכון גבוה יותר לחלות במחלות שונות, ללקות בהתקף לב או בשבץ
ובמיוחד לחלות בסרטן ריאות, סרטן מעי או סרטן השד ואימפוטנציה.
אדם שאינו מעשן מאריך חיים בבריאות טובה.
|
|
3.6 מחקר המחזק את העובדה כי הפסקת עישון מאריכה חיים:
האגודה למלחמה בסרטן מודיעה כי: בכל גיל - הפסקת עישון מאריכה משמעותית את תוחלת החיים, מחקרים נוספים מראים כי כ-15 שנים לאחר הפסקת העישון, הסיכון לתמותה מנזקי העישון מגיע משתווה לסיכון של מי שלא עישן כלל בחייו.
האגודה למלחמה בסרטן, ממליצה למעשנים להפסיק לעשן ובכך להאריך את תוחלת החיים שלהם. מחקר חדש מחזק את הידע שנצבר באגודה למלחמה בסרטן ואשר על פיו פועלת האגודה כבר שנים רבות, כי הפסקת עישון בכל גיל - מאריכה משמעותית את תוחלת החיים.
המחקר החדש התבסס על עבודת איסוף נתונים בשם: Cancer Prevention study II של האגודה האמריקאית למלחמה בסרטן, אשר בדק את הסיכונים היחסיים של העישון, זאת על ידי בדיקת משך זמן העישון וגיל הפסקת העישון. מס' המשתתפים ההתחלתי במעקב היה 1.2 מיליון בני אדם (676,306 נשים ו- 508,351 גברים) ולאחר ניפוי קבוצות שונות שלא נמצאו מתאימות למחקר נשארו 877,243 איש. הנתונים נאספו בין השנים 1982 ל - 1996. נתוני אוכלוסייה זו שוקללו בעזרת מפקד האוכלוסין האמריקאי משנת 1990. במקביל נאספו נתונים מרישום מקרי המוות הלאומי אמריקאי משנת 1989 עד 1996.
תוצאות המחקר מצאו כי תוחלת החיים של גברים אשר הפסיקו לעשן בגיל 35 עלתה ב - 6.9 עד 8.5 שנים, תוחלת החיים של נשים אשר הפסיקו לעשן בגיל 35 עלתה ב- 6.1 עד 7.7 שנים, כל זאת לעומת מעשנים שלא נגמלו כלל מהעישון. אמנם מעשנים המפסיקים לעשן בגיל צעיר יותר זוכים להארכת תוחלת חיים גבוהה יותר מאלה המפסיקים לעשן בגיל מאוחר יותר, אך גם אלו זוכים להארכת חייהם באופן משמעותי מאוד. מבין אלו אשר הפסיקו לעשן בגיל 65 גברים זוכים להארכת תוחלת החיים ב- 1.4 עד 2.0 שנים, ונשים זוכות להערכת תוחלת החיים ב- 2.7 עד 3.7 שנים. מחקר זה הגיע לתוצאות דומות לאלו שנמצאו במחקר בריטי שפורסם בשנת 2,000, אשר בחן אוכלוסייה בריטית והגיע למסקנה כי הפסקת עישון מורידה את הסיכון המצטבר של מוות מסרטן ריאה בהתייחסות לגיל הפסקת העישון.
על פי האגודה האמריקאית למלחמה בסרטן American Cancer Society נקבע כי שניים עד שלושה חודשים לאחר הפסקת עישון-עולה תפקוד הריאות ב-30%. חודש עד תשעה חודשים לאחר הפסקת העישון - חלה הטבה משמעותית בשיעול, בגודש בסינוסים, בעייפות ובקוצר נשימה. כמו כן תפקוד הריאות עולה ואיתו היכולת לנקות אותן ולהוריד את הסכנה לדלקות. שנה לאחר הפסקת העישון - הסיכון הגבוה למחלת לב הופחת ב- 50% לעומת מעשן. מספר שנים אחרי הפסקת העישון - שיעור המוות מסרטן הריאות הינו חצי מזה של מעשן קבוע. הסיכון לחלות בסרטן הפה, הגרון, הושט, שלפוחית השתן, הכליה והלבלב יורד משמעותית. 15 שנים אחרי הפסקת העישון, הסיכון לשבץ לב יורד ומשתווה לסיכון של מי שלא עישן מעולם.
ממחקרים נוספים שנערכו בעולם בנושא עולה כי לאחר 16 שנה הסיכון לחלות בסרטן הריאה משתווה למי שלא עישן כלל. לאחר 15 שנה תאים טרום סרטניים מוחלפים בתאים חדשים ובריאים והסיכון לחלות בסרטן הפה, הלוע הושט שלפוחית השתן והלבלב - יורדים.
הערה: האגודה למלחמה בסרטן תשלח, ללא תשלום, לכל פונה לטלמידע שמספרו 1-800-599-995 , חוברות מידע מעודכנות בנושא שאלות ותשובות בנושא "עישון", בנושא "עישון או בריאות", בנושא "נרגילה": - חוברות שנכתבו על ידי מומחים בתחום ומופיעות בשפות עברית, רוסית וערבית.
4. תאור מקרה - סדרה של 10 מפגשים :
סיוון מפחיתה באופן משמעותי את עישון הסיגריות.
1. עשר השאלות .
2. מעגל המצוינות .
3. תהליך שחרור מהרגל.
4. מפגש עם הילדה הפנימית .
5. פרידה מאבא שנפטר .
6. הטבעה מחדש על קו הזמן .
7. סולם ערכים .
8. סולם ערכים – המשך .
9. שיחה עם אברים .
10. חיבור למודעות עליונה ופרידה.
הקדמה: הגישה שעומדת בבסיס ה-NLP היא להוביל את האדם לקחת אחריות על חייו. ה-NLP מתבסס על ההנחה שלכל התנהגות יש דפוס מסוים שאפשר לשנות. זיהוי הדפוס, זיהוי הרגש שמתלווה לדפוס, זיהוי המחשבה שמתלווה לדפוס, מאפשר לבצע תהליך לשינוי הדפוס. מאפשר לאדם לשלוט בדפוס זה, ובמידה והוא מעוניין, לשנות אותו. השינוי מאפשר לאדם להרגיש בשליטה על התנהגותו ועל חייו, לחוש חופשי ומשוחרר, לחוש מאושר.
רקע: סיוון בת 42, נשואה, אמא לשני ילדים. מעשנת חפיסת סיגריות ליום מזה 29 שנים (מאז גיל 13 ). ניסתה מספר פעמים להפחית את מספר הסיגריות שעישנה, אך ללא הצלחה. בת בכורה מתוך 3 ילדים. אביה נפטר בהיותה צעירה. לא עשתה תהליך פרידה מהאב לפני שנפטר. נמצאת בנתק מאמה אחותה ואחיה. לפני מספר שנים השילה ממשקלה כ-60 ק"ג, כיום היא רזה יפה וחטובה. חולה במחלת מעיים בשם קרוהן.
מפגש ראשון – עשר השאלות
סיוון הגיעה אלי עם החלטה להפחית את העישון באופן משמעותי, הגדירה את המטרה באופן חיובי ומוגדר בזמן:
להפחית את מספר הסיגריות ל-5 סיגריות ליום , בתוך 3 חודשים.
לדעתה המטרה ברת השגה ו - 100% בשליטתה.
לשאלה מדוע לא הצליחה עד היום להפסיק , היא עונה: הסיגריות מחברות אותה, לדעתה, לתקופה בחייה בה היה לה הכי טוב: כשהיתה צעירה ואביה היה בחיים וסיפק לה בטחון ותמיכה. אביה אהב אותה וקיבל אותה כפי שהיא. והעישון , לדעתה, גורם לה להרגיש צעירה ומספק לה חיבור לאביה ולרגשות שחשה כשאביה היה בחיים : אהבה בטחון ותמיכה.
מפגש שני – מעגל המצוינות
אחת מהנחות היסוד של NLP ודמיון מודרך היא שלכל אחד יש את כל המשאבים הדרושים לו לשם השגת מטרתו. סיוון הגיעה אלי לסדרה של הנחיות כשהיא יודעת שמטרתה להוריד את מספר הסיגריות ליום באופן משמעותי. הנחת היסוד היא שלסיוון יש את כל המשאבים הדרושים לה לשם השגת המטרה של הפחתת עישון באופן דרסטי. לכן, התמקד המפגש השני בחיזוק משאביה של סיוון. במעגל המצוינות התחברה סיוון למשאב שיש לה- חריצות, ומשאב זה הועצם במעגל המצוינות.
מפגש שלישי – שחרור מרגל
בתהליך זה זיהתה סיוון את ההרגל שממנו רוצה להשתחרר ואת הרגשות והמחשבות שמתלווים אליו. סיוון חתכה בדמיונה את הקשר וחיברה את עצמה לדמות של עצמה כפי שהיתה יכולה להיות כשהיא ממצה את הפוטנציאל שגלום בה ומשתמשת בכל האיכויות והיכולות שבה. חיברה את עצמה לאני ללא ההרגל ודמיינה עצמה בעתיד כשיש בתוכה את האני ללא ההרגל, גם בעתיד.
מפגש רביעי – מפגש עם הילדה הפנימית
במפגש זה סיוון פגשת את עצמה כילדה בת 14. הילדה אומרת לסיוון שהדבר העיקרי שהיה בחייה היה לגרום לאבא שלה להיות מאושר, לרצות אותו. התובנה שהבינה סיוון מהילדה הפנימית הוא שהיום היא אינה צריכה לרצות יותר אף אדם. ששאר החבר'ה כבר הפסיקו לעשן וכדי להרגיש כחלק מהחבר'ה איננה צריכה עוד לעשן. אינך צריכה לרצות יותר . הפחיתי את מספר הסיגריות ליום באופן משמעותי, אומרת הילדה הפנימית לסיוון. הפסיקי לרצות אחרים, תחשבי מה טוב לך ותעשי רק מה שאת אוהבת.
מפגש חמישי – פרידה מאבא שנפטר
סיוון מתארת את אביה כאיש משפחה למופת, איש חם בעל יכולת נתינה, רגיש, חרוץ, מפנק, תמיד ראה את הצד הטוב של כל דבר. תמיד דאג לא להיות לנטל על איש. סיוון בת בכורה מתוך 3 ילדים, קשר חזק עם אבא. אבא מספק בטחון ואהבה. בהיותה בגיל 29 אביה נפטר מארוע מוחי, לא הספיקה להיפרד ממנו.
כשנפטר האב הרגישה סיוון שעולמה חרב עליה. וגם חשה כעס רב, מדוע עזב אותה. הרגישה נטושה, הרגישה שאיננה אהובה עוד.
במפגש עם האב הסביר האב שלא רצה לסבול יותר ובמותו, כמו בחייו, רצה את טובת המשפחה. לא רצה להיות מאושפז במוסד ולסבול, הסביר שלא רצה להיות לנטל על המשפחה.
המסר של האב לסיוון הוא שהוא אוהב אותה וגאה מאד על מי שהיא כיום: בת זוג נהדרת, אמא למופת , יפה ורזה. שמח שהיא חרוצה, מצליחה כלכלית ,עצמאית ועומדת בזכות עצמה באופן כלכלי.
מסר נוסף שהיה לאב לסיוון הוא לסלוח על הכל, לסלוח לעצמה ולסלוח למשפחה שפגעה בה, מסר שהמשפחה זה הדבר החשוב ביותר ושעליה לסלוח לאמה ולאחיה, ולהשלים אתם.
האב אומר לסיוון: אני ממשיך לשמור עליכם, על כל המשפחה, מלמעלה.
מפגש שישי - הטבעה מחדש על קו הזמן Reimprinting
האמונה המגבילה בה עסקנו במפגש זה הוא האמונה שמאמינה סיוון שהיא שמנה מידי. (כאמור, לפני מספר שנים השילה סיוון ממשקלה כ-60 ק"ג, וכיום היא רזה יפה וחטובה).
אירוע ההטבעה בה הוטבעה האמונה המגבילה היה כשהיתה בת 10 והילדים בשכונה צחקו עליה ובנוסף, אמה של חברתה פתחה את הדלת ואמרה לה: "נוסף לזה (שאת שמנה) יש לך גם משקפים? ".
סיוון חוותה עמידה בעמדה ראשונה שניה ושלישית, קיבלה תובנות מהאירוע הזה, הקשרים האסוציאטיביים שנוצרו אז נפרמו, והאמונות אודות האנשים שהיו משמעותיים באירוע השתנו.
התובנה שקיבלה סיוון בתהליך הוא שהיא אהובה וחזקה ודבר אינו מצליח לפגוע בה.
סיוון עברה על החוויה הזו בקו הזמן והביאה אתה את התובנות החדשות והכוחות החדשים לכל נקודה על פני קו הזמו שבה היא היתה זקוקה להם. המשיכה הלאה על קו הזמן והביאה איתה את האמונות החדשות לעתיד, שהיא אהובה וחזקה, באופן שיחזקו אותה בעתיד.
מפגשים שביעי ושמיני- סולם הערכים
ערך חשוב אצל סיוון אליו היא שואפת הוא משפחתיות. הערך ממנו היא מבקשת להימנע הוא בדידות. סיוון מעשנת, בין היתר, כדי להימנע מבדידות.
בפעם הראשונה שסיוון עישנה עם חברה בגיל 13 היא הרגישה את "הביחד",שיש משהו שמחבר בינה ובין החברה. הרגישה שהיא לא לבד. הרגישה שהיא מיוחדת, גדולה , שהיא יכולה לעשות כל מה שהיא רוצה כמו "הגדולים".
בלילה כשהגיעה לביתה עם ידיד וסיפרה לאבא שלה שהיא מעשנת, הידיד שלא ידע שהיא מעשנת, נתן לה סטירה. מלבד ההפתעה שקיבלה סטירה מהידיד, הרגישה שדואגים לה. הרגישה שהידיד, אותו מאד אהבה, דואג לה שלא תעשן, הרגישה שהוא מחויב אליה.
על השאלה: מתי היום את מרגישה שמחויבים אלייך? עונה סיוון: "כשאני חולה,כשאני מקבלת התקף כאבים וחולשה בבטן ממחלת הקרוהן אז אני מרשה לעצמי להתחבר לרגש. אז אני מרגישה שמחויבים אלי, שדואגים לי, אז אני מקבלת חום ואהבה". עוד מציינת סיוון שביום יום היא מנותקת מהרגש ורק כשהיא חולה היא מתחברת לרגשותיה ומרשה לעצמה להרגיש כמו ילדה, הרגשות מתעצמים והיא מרשה לעצמה לבכות.
על השאלה: מתי עוד בחייך עשית ניתוק? עונה סיוון:"כשאמי אחי ואחותי פגעו בי, התנתקתי מהם, באופן שאני לא מדברת אתם ולא רואה אותם, עשיתי ניתוק רגשי מהם, הם לא יכולים לפגוע בי שוב".
התובנה אליה הגיעה סיוון היא שערך משפחתיות הוא ערך שחשוב לה מאד. שנפגעה מכך שאחיה, אתו היתה ביחסים טובים, מעולם לא פנה אליה ושאל אותה מה הצד שלה, מה יש לה לומר. עוד הגיעה לתובנה שמי ששולט במשפחה הוא אחיה, שאמה מקשיבה ועושה את מה שהוא אומר לה לעשות. התובנה היא שהמפתח לחידוש היחסים עם משפחתה, נמצא אצל אחיה. תובנה זו, ביחד עם המסר שאבא אמר לה שהיא זו שצריכה לעשות שולם בין כל המשפחה, הביאו אותה למסקנה שהיא צריכה לפנות וליזום לשיחה עם אחיה ולגרום להחזרת היחסים הטובים במשפחה.
מפגש תשיעי – שיחה עם איברים
כשלושה חודשים לאחר שאביה נפטר, חלתה סיוון במחלה בדרכי העיכול בשם קרוהן. סיוון משוחחת במפגש זה עם המעיים.
המעיים מבקשים מסיוון שקט ורגיעה. ברגע שסיוון איננה רגועה ומודאגת, המעיים כואבים ומדממים. המעיים מבקשים מסיוון שתקפיד על מה שאוכלת ותדאג להם לתזונה נכונה.
על השאלה :מה מלחיץ אותך? עונה סיוון שהפחד מלחיץ אותה. פחד מפני מה? וסיוון עונה: פחד מלשוב ולהיות במצב שבו הייתי בעבר עם חובות כספיים גדולים, פחד מקושי בפרנסה. וגם פחד להיות לבד, פחד לא להיות אהובה.
סיוון שואלת את המעיים: אם היום אני מתפרנסת מצוין, מדוע עדיין יש לי התקפי כאב ודימומים? ועונים המעיים: כשאת בהתקף את מתחברת לרגשות שלך, דבר שאינך מאפשרת לעצמך ביום יום.
לאילו רגשות סיוון ? וסיוון עונה: כשאני חולה מפנקים אותי אוהבים אותי ודואגים לי, מחויבים אלי.
האם יש דרך לחוש רגשות אלו ללא התקף של קרוהן? וסיוון עונה: כן, פשוט לבקש. אני לא אוהבת לבקש, אבל זה די פשוט. לבקש ולומר עכשיו אני צריכה מנוחה, לבקש לנוח ולא לקום מהמיטה כדי לרצות את כולם. כשתהיה לי אחריות מועטה יותר בבית, יהיה לי קל יותר לנוח. לבקש חיבוק ופינוק. והכי חשוב,לשחרר את הפחד, לשחרר את הדאגה לכולם.
לשאלה איך לשחרר את הדאגה לכולם? עונה סיוון: לשאול את הבעל והילדים: הלחץ הזה שאני מפעילה עליכם מלחץ אותי ולא עושה לי טוב, איך לשחרר? והם יענו לי.
ולגבי הפחד להשאר לבד לאחר מות האב: התובנה אותה קיבלה סיוון היא שבעבר אבא היה הגיבוי שלה ואז כשהייתה נשברת ידעה שיש לה גיבוי. היום היא מבינה שאינה צריכה עוד את הגיבוי הזה . היום אני חזקה ואינני צריכה גיבוי. אבי נפטר בהיותי צעירה ואפשר לי להגיע לבד למה שאני היום, חזקה שאינה צריכה גיבוי. היום אני מודה לאבי, אם הוא היה פה אני הייתי ממשיכה לחסות בצל כנפיו ולא הייתי מה שאני כיום. ומסר נוסף: לחיות את היום, להנות ממה שיש ולהודות על כל הטוב שיש לי בחיי.
מפגש עשירי – חיבור למודעות עליונה ופרידה
סיוון משחררת את כל מה שמיותר בחייה ואשר אינו זקוקה לו עוד וכל אלה עולים למעלה ונעלמים בשמים. סיוון מתנקה, חשה שחרור , וחוגגת את הטיהור השחרור והחופש.
סכום הפגישות
סיוון עשתה דרך משמעותית .
לפני המפגש הראשון סיוון עישנה חפיסת סיגריות ליום, במשך 29 שנים. במהלך המפגשים דיווחה סיוון על הפחתה ניכרת במספר הסיגריות ליום. לאחר המפגש התשיעי ציינה סיוון שאיננה מעשנת כלל בסופי שבוע ודיווחה שבמהלך השבוע אינה מעשנת כלל בבית בשעות הערב. מעשנת רק בעבודה.
עם סיום סדרת המפגשים דיווחה סיוון שבמהלך השבוע מעשנת אך ורק בשעות היום בעבודה 5 סיגריות ליום. אינה מעשנת כלל בסופי שבוע.
המטרה הושגה.
עם סיום סדרת המפגשים חשה סיוון באופן שונה לחלוטין ומתנהגת באופן שונה לחלוטין.
סיוון יצאה מסדרת המפגשים מחויכת, תוך שהיא מציינת שהשתחררה מפחדים ודאגות ששמרה בבטן והעיקו עליה. עם סיום סדרת המפגשים מרגישה סיוון מחוזקת, מרגישה אהובה, מרגישה חזקה ובטוחה בעצמה. מרגישה בריאה יותר, מרגישה שיש לה תובנות חדשות שקיבלה במהלך סדרת המפגשים, ושיש לה כלים חדשים לעתיד, צידה לדרך חדשה וטובה יותר.
5. סכום- יתרונות גמילה מעישון באמצעות NLP ודמיון מודרך.
א. ללא הכנסת חומרים זרים לגוף.
ב. השגת המטרה בזמן קצר מאד.
ג. ממוקד מטרה – בהתאם לבחירת המונחה.
ד. מדיד- ניתן לבדוק אם הצליח או לא להשיג המטרה, בסיום.
ה. האדם הוא מכלול. סדרת המפגשים גורמת להשגת מטרות שונות בנוסף לזו שהוגדרה על ידי המונחה. תוך כדי התהליך מתבצע תהליך של ניקוי רגשות קשים ופתיחת חסימות שונות.
ו. שחרור פחדים.
ז. המונחה עובר תהליך של העצמת משאבים, חיזוק הבטחון העצמי וחיזוק האמונה ביכולותיו האישיות של המונחה. (ובעצם השגת המטרה כבר תורם לבטחון העצמי והאמונה בעצמו- יוצא מחוזק מהתהליך).
ח. קבלת מסרים אישיים ותובנות להמשך החיים.
ט. אופטימיות לשינוי והמשך החיים בצורה חיובית.
י. התנעה של תהליך לשינויים נוספים בחיי המונחה, בתחומים שונים.
6. בבליוגרפיה
6.1 תקשורת עם התת מודע – דפנה ואמיר רטר
6.2 פרופסור בן עמי סלע- סדרת מאמרים כמצוין בנספחים
6.3 האגודה למלחמה בסרטן
6.4 ויקיפדיה
7.1 נספח א' - עישון וסרטן הריאה
פרופ' בן-עמי סלע במאמרו מיולי 2006 "על הקשר בין עישון וסרטן הריאה" מציין כי
דומה שבין כל עשרות סוגי מחלת הסרטן הגורמים לתחלואה קשה ואף לתמותה בבני-אדם, סרטן ריאות ייחודי בכך שהגורם לו מובהק ביותר. ואמנם ברוב סוגי הסרטן המוכרים באדם, הגורם המשרה את המחלה והמחולל את תחילת התהליך המורכב המתמיר תא נורמלי לסרטני, אינו תמיד ידוע. ייתכן שהתהליך הסרטני החל בחשיפה לחומרים קרצינוגניים (מסרטנים) העלולים להמצא בסביבתנו הקרובה; אולי האשם בנגיפים מסרטנים למיניהם העלולים לחדור לגופנו ולגרום לשינוי גנטי בחומצת הגרעין DNA הקובעת את תכונותיו התורשתיות של התא והאורגניזם השלם; וקיימת כמובן אפשרות של חשיפה לסוגי קרינה שונים כרדיואקטיבית או קרינת אולטרה-סגול (UV) ואף קרינה קוסמית פחות מוגדרת המגיעה אלינו מן האויר החיצון.
אך כשמדובר בסרטן הריאה, ברוב המכריע של המקרים ניתן להצביע על עישון מוצרי טבק כעל מחולל הרעה. ואמנם יש מובהקות אפידמיולוגית רבה והתאמה כרונולוגית מרשימה בין העליה התלולה במספר המקרים של סרטן הריאה לבין העליה בשיעורי העישון בעולם במאה ה-20.
עד כמה שהדבר מפתיע מחלת סרטן הריאה לא היתה מוכרת עד לשלהי המאה ה-19 ובכל הספרות הרפואית העולמית עד שנת 1898 תוארו רק כ-140 מקרים. את מיעוט המקרים ניתן אולי לייחס לעובדה שצילומי רנטגן בעזרתם ניתן לאבחן שאת סרטנית בריאה ולהבדילה מנגעי שחפת או אף מדלקת ריאה, נכנסו לשגרת המבדקים הרפואיים רק בשנת 1900. ואמנם כאשר כתב אדלר בשנת 1912 את הסקירה החשובה הראשונה על סרטן הריאה הוא התחיל את סקירתו בהתנצלות על שהוא גוזל את תשומת הלב של הקהילייה הרפואית בתאור סרטן הריאה על אף שעד אותה שנה דווחו בעולם כולו רק כ-1000 מקרי מחלה זו. אך עד מהרה החלו להתרבות הדיווחים על עלייה תלולה בתחלואה בסרטן הריאה, אך עדיין היה קושי בייחוס עלייה זו לעלייה הניכרת בשיעורי המעשנים בעולם.
מסתבר שקיים פער ניכר של כ-20-30 שנה ממועד התחלת העישון ועד להופעת התסמינים של סרטן הריאה. בתחילת המאה ה-20 לא היתה מוכרת ומקובלת תופעה זו של תחלואה ה"מתעכבת" לפרק זמן ארוך יחסית זה מתחילת העישון אצל מי שאובחן בדיעבד עם שאת ריאתית. בתקופה זו שלטה עדיין התיאוריה שסרטן נגרם על ידי גורם-מדביק כחיידק או נגיף שמחולל את ההתמרה הסרטנית באופן מהיר יחסית, ולכן הופעת מחלה במעשן עשרות שנים לאחר שהחל לצרוך טבק לא נכרכה עם שיגרת העישון ולא יוחסה לו.
בשנת 1880 צריכת הסיגריות השנתית של האמריקאי הבוגר היתה 8 סיגריות בלבד בממוצע, ולעומתה בשנת 1992 עישן האמריקאי בממוצע רב-אוכלוסייתי 2,670 סיגריות בשנה. דהיינו, העישון הפך במהלך המאה ה-20 מתופעה זניחה לחלוטין למרכיב משמעותי בסדר היום של האדם המודרני ולבן-לוייה מקובל.
ואכן רק לאחר מלחמת העולם הראשונה, בשנות ה-20 של המאה, התחילו ממדי העישון הגלובאלי להתרומם באופן משמעותי בגרף של צריכת הסיגריות בעולם, אך העלייה המקבילה בנתונים על מקרי הפטירה מסרטן הריאה בעולם מתחילה להופיע רק בשנות ה-50 של המאה. כלומר קיים פער של כ-30 שנה בענישתו של המעשן בהתרחשות סרטן הריאה. סקר עולמי עדכני מעריך שבשנת 2000 אובחנו בעולם 1,240,000 מקרים חדשים של סרטן ריאה, ובשנה זו מספר הפטירות ממחלה זו עמד על 1,100,00. על פי ההערכה שכ-88% מכלל התחלואה והמוות מסרטן הריאה נגרמים כתוצאה מעישון, נמצא שבשנת 2000 נפטרו 935,000 איש בעולם בעטייה של הסיגריה, או כ-30% מכלל הפטירות מסוגי הסרטן השונים שנגרמו על ידי עישון המוערך היום בכ-3 מליון בשנה.
במעבר מן הסטטיסטיקות הגלובאליות של תחלואת כלל המעשנים בעולם אל הפרט המעשן, נציין שהסיכון למות מסרטן ריאה של המעשן 10,000 סיגריות בשנה למשך 50 שנה, הוא של 16%. המחקר המקיף ביותר על נתוני תחלואה ותמותה מסרטן הריאה באנגליה החל משנת 1950, התפרסם ב-British Medical Journal בשנת 2000, והוא אף מתייחס להשפעה של הפסקת העישון על היארעות סרטן הריאה. על פי סקר זה, למי שעישן מנעוריו ולא חדל, יש סיכון של 16% למות מסרטן ריאה בגיל 75 שנה. אם מעשן זה נגמל מעישון בגיל 60 שנה הסיכון של תמותה מסרטן ריאה יורד אצלו ל-9.9% ואם הקדים להיגמל מעישון בגיל 50 סכנת התמותה בגיל 75 שנה תפחת ל-6.0%. לפי מחקר זה, מי שנטש את הסיגריה באופן מוחלט בגיל 40 שנה הסיכון שיחלה מאוחר יותר בסרטן הריאה מצטמצם אצלו ל-3.0%, וגמילה מעישון בגיל 30 מקטינה את הסיכון כדי 1.7%.
הגברת שיעורי העישון הגלובאלי לדרגה של כשליש מתושבי העולם הבוגרים המעשנים באופן פעיל, ועוד כמספר הזה השוהים במחיצתם והופכים בעל-כורחם למעשנים מיד שניה (passive smokers), הפכה את סרטן הריאה למחלה הממארת השכיחה ביותר בין כלל סוגי הממאירות הלא-עורית. סרטן הריאה מהווה 14% מכלל סוגי הסרטן בארה"ב ומדי שנה מאובחנים חולים חדשים הכוללים 100 אלף גברים ו-72 אלף נשים. ב-5 השנים בין 6-1992 נקבעה תמותה שנתית מסרטן הריאה של 94 אלף גברים ו-59 אלף נשים, ובסך הכל כ-28% מכלל 538 אלף פטירות מסרטן בארה"ב מדי שנה בעשור זה.
יצוין, שאף כי סרטן הריאה מדורג במקום השני בין הגברים בבחינת ההיארעות השנתית (כ-50% ממקרי סרטן הערמונית), ובמקום השלישי בין הנשים (כ-40% ממקרי סרטן השד ו-96% ממקרי סרטן המעי הגס), הוא ניצב בראש דירוג התמותה הנגרמת מסרטן באוכלוסיה הכללית, בהפרש ניכר בהשוואה לסוגי הסרטן האחרים. זאת יש לייחס לנתונים המאכזבים של ריפוי מסרטן הריאה, כאשר שיעור ההישרדות מעבר ל-5 שנים לאחר האיבחון עומד היום על 13% בלבד.
חשיבות רבה מיוחסת גם לגיל התחלת העישון: מעשנים שהקדימו לעשן לפני גיל 15 שנה הם בעלי סיכון הגבוה פי 5-4 לחלות בסרטן הריאה בהשוואה לאלה שהחלו לעשן בגיל 25 שנה או מאוחר יותר. קיים כמובן סיכון מוגבר לחלות בסרטן הריאה בעישון סיגריות עם תכולת ניקוטין ועיטרן (tar) גבוהים או סיגריות ללא מסנן (filter).
7.2 נספח ב' - עישון והתקפי לב
(נתונים אפידמיולוגים עדכניים על מידת העישון בעולם, ועל הקשר בין צריכת טבק והתקפי לב)
פרופ' בן עמי סלע, במאמרו מאוגוסט 2006 מציין כי אחד המסמכים החשובים והעדכניים ביותר, השופך אור על הקשר בין עישון ואוטם שריר הלב (שאנו נוהגים לכנות בדרך כלל התקף-לב), מתפרסם באוגוסט 2006 בכתב העת הבריטי Lancet, בו מסוכמות מסקנות המחקר רחב היריעה הידוע כ-INTERHEART, בו נלמדו השפעות העישון, הפעיל אך גם הפסיבי, על הופעת מחלות לב. מחקר זה שאסף נתונים מ-52 מדינות, כלל 27,089 נסקרים, בהם 12,461 צרכני טבק לצורותיו (סיגריות, מקטרות, סיגרים, סיגריות "בידי" נרגילות, לועסי טבק, ומעשנים פסיביים), ולעומתם קבוצת בקרה של 14,637 פרטים באוכלוסיה שאינם מעשנים או נחשפים לכל צורה של צריכת טבק.
בראשית שנת 2006 הייתה הערכת ארגון הבריאות העולמי ש-1.3 מיליארדי אנשים מעשנים בעולם, כאשר 82% מהמעשנים הם תושבי ארצות מתפתחות. בפרסום "אטלס הטבק" שהופיע ב-2002 מטעם ארגון הבריאות העולמי, נקבע שבמשך המאה ה-20 שהסתיימה זה עתה, מתו 100 מיליון בני-אדם ברחבי העולם ממחלות שגרם העישון. אך יש לזכור שבשנים 1900 עד 1912 אחוז המעשנים באוכלוסייה העולמית הבוגרת, לא עלה על 5%, והעישון כתופעה רווחת החל לתפוס תאוצה באירופה ובארה"ב בעיקר לאחר מלחמת העולם הראשונה. לכן אין להתפלא על כי "רק" 100 מיליוני מעשנים נפטרו טרם עת במאה ה-20, בעוד שהתחזית למאה ה-21 בראשיתה אנו עומדים, היא קשה בהרבה: מיליארד בני אדם ימותו מעישון במהלך המאה הנוכחית, וזאת על כי בתחילתה של מאה זו כ-40% מאוכלוסיית העולם מעשנים.
כלכלני הבנק העולמי בוושינגטון, בדו"ח שפרסמו בשנת 1999 מביעים דאגה לגבי אובדן שנות חיים, אך עוד קודם לכן אובדן שנות עבודה ופריון של אנשי גיל הביניים בקרב המעשנים כתוצאה ממחלה, עד כדי השלכות מובהקות על כלכלת העולם. על פי דו"ח זה, מחציתם של מיליארד המעשנים שימותו במאה הנוכחית, יסיימו חייהם בפלח הגילים שבין 35 עד 69 שנה, והם יאבדו בממוצע 22 שנות חיים.
מחקר INTERHEART שתוצאותיו מתבססים כאמור על מעשנים ועל אלה שאינם מעשנים ב-52 מדינות, מגיע למסקנות העיקריות הבאות: עישון בהווה (current smoking), כרוך בהגדלת הסיכון לאוטם חריף של שריר הלב AMI פי-2.95 בממוצע לעומת אלה שמעולם לא עישנו.
מעשנים לשעבר נהנים משיפור משמעותי בסיכון להתקף לב, בכך שבמהלך 3 השנים הראשונות מאז נטישת העישון, הסיכון הממוצע להתקף לב אצלם גדול רק פי-1.87 מזה לא-מעשנים.
אלה הנגמלים מעישון באופן מוחלט, נהנים לאחר 20 שנה מהפסקת העישון לירידה משמעותית עוד יותר בסיכון היחסי להתקפי-לב, והוא מסתכם בתום תקופה זו רק בעלייה מעטה של פי-1.22 בהשוואה ללא מעשנים. המעשנים סיגריות "ידי" המיוצרות בהודו, סיכונם להתקף-לב גדל פי-2.89 בדומה למעשני סיגריות רגילות, ואילו אלה המסתפקים בלעיסת טבק, נוהג שכיח דווקא בארה"ב, אם כי לא במקומותינו, מגביר את הסיכון להתקף לב פי-2.23.
אלה המעשנים באופן רגיל סיגריות, אך בנוסף נוהגים ללעוס להנאתם טבק "ללא עשן", מגדילים את סיכונם ללקות בהתקף-לב פי-4.09, בממוצע, כלומר יש הגדלת הסכנה בהשוואה למעשנים בלבד, שאינם לועסים בנוסף טבק.
ומה לגבי עישון פסיבי או עישון "מיד שנייה", של אלה שאינם מעשנים בעצמם, אך נחשפים לעשנם של אלה במחיצתם הם מצויים? אלה האחרונים ילקו בהתקפי-לב בדרגת סיכון העומדת ביחס ישר לרמת החשיפה שלהם לעשן של אחרים: אלה הנחשפים משך 1 עד 7 שעות מדי שבוע, סיכונם הוא 1.24 כלומר הוא גדל ב-24%; לעומתם אלה הנחשפים באופן ניכר, דהינו מעל 21 שעות חשיפה לעשן סיגריות של אחרים, סיכונם ללקות בהתקף-לב גדל פי 1.62.
כשמנתחים ממצאים של סקר אפידמיולוגי חובק עולם כמו INTERHEART, בו מנסים להסיק מסקנות לגבי תרומת עישון לתחלואה קרדיו-וסקולארית, צצה תמיד השאלה המתבקשת: כיצד ניתן לבודד גורם סיכון יחיד מרשימה נכבדה של גורמי-סיכון ידועים אחרים שפגיעתם בכלי הדם והלב קשה. המחקר המצוטט לקח כמובן בחשבון את כל אלה: פרופיל שומנים בלתי תקין בדמם של הנסקרים, לחץ-דם בלתי תקין, סוכרת, השמנת יתר של אזור המותניים, צריכת אלכוהול, ודרגת הפעילות הגופנית או ההימנעות ממנה. ראשית, כדאי להביא מספר נתונים מאלפים לגבי שיעורי עישון של גברים ונשים ברחבי העולם בעת זו. ככלל, מעשנים היום בעולם 41.3% מבין הגברים הצעירים מגיל 55 שנה, ו-28.0 מבין הגברים המבוגרים יותר. בין הנשים בעולם הצעירות מגיל 65 שנה, 11.1% מעשנות, ומעל גיל זה, רק 6.5% מתמכרות לסיגריה.
כשבוחנים את התפלגות המעשנים בין היבשות השונות עולות מסקנות מרתקות, וכמעט צפויות: את שיא העישון מחזיקים הגברים הסיניים עד גיל 55 ש-58.8 מהם מעשנים, ואף מעל גיל זה עדיין 33.0 מהקשישים הסינים מעלים קטורת. לא הרחק מהסינים מופיעים גברים מתחת גיל 55 בארצות מזרח אירופה (כולל ברה"מ לשעבר, פולין, הונגריה, רומניה וצ'כיה) ש-52.6% מהם מעשנים, ואחוז זה יורד ל-32.5% בין המבוגרים יותר שם. גם במדינות אפריקה מעשנים 52.9% מהגברים מתחת 55 שנה, ו-38.1% בין הגברים הקשישים יותר. אם ממשיכים לסקור גברים מתחת 55 שנה בעולם נמצא 44.5% מהם המעשנים ביפאן, 38.4% מהם מעשנים במזרח התיכון (בו כלולה ישראל), 37.8% גברים המעשנים במערב אירופה, 32.3% מהגברים המעשנים בדרום אסיה (כולל הודו), 27.3% מעשנים בין הגברים באמריקה הלטינית, ואת הרשימה נסיים באוסטרליה/ניו-זילנד בהם רק 22.6% מהגברים הצעירים יחסית מעשנים, והמצב הטוב ביותר מבחינת מיעוט עישון בין גברים נזקף לזכות ארה"ב וקנדה שם רק 16.1% מעשנים.
מעניין לבחון את התפלגות הנשים מתחת גיל 65 שנה המעשנות באזורי עולם שונים, ושם יש הפתעות של ממש: ככל שהגברים הסיניים מחזיקים בשיא העישון, דווקא נשותיהם נרתעות מכך, ורק 3.9% מהן מעשנות, אחוז זהה לעישון בקרב נשות דרום אסיה. בדומה, גם הנשים היפאניות אינן הולכות שולל אחרי בעלי המעשנים הכבדים, ורק 2.4% מתוכן מעשנות. מפתיע שמזרח התיכון, רק 3.4% מהנשים מעשנות, אך תוצאה נמוכה יחסית זאת משקפת את העובדה שפרט לישראל בה אחוז הנשים המעשנות מוערך ב-20% רוב מדינות האזור הן מדינות ערביות או מוסלמיות כתורכיה, בהם קיים לחץ דתי וחברתי חזק נגד נשים מעשנות. מעניין שהאחוז הגבוה ביותר בין נשים מעשנות נמצא דווקא באפריקה (27.2%), ואחריהם ברשימה זו נשות מדינות מערב אירופה (23.1%), ארה"ב וקנדה (23.0%). מה שמאוד מפתיע, ולא פחות מדאיג, שדווקא בארה"ב וקנדה הנשים מעשנות אם כך יותר מאשר הגברים שם, 23.0% לעומת 16.1% בין הגברים. זהו האזור היחיד בעולם בו נשים "הצליחו" להשתוות לגברים ואף לעלות עליהם בעשייה שנחשבה שם שנים רבות כסמל של גבריות.
כעת כשאנו מכירים את נתוני העישון באזורי עולם שונים, הבה נתמקד בנזקיהם ללב ולכלי הדם. כלל לא מפתיע שהסיכון למחלות אלה עלה ככל שגדל מספר הסיגריות הנצרכות מדי יום. המעשן 1 עד 9 סיגריות ביום, הוא בעל סיכון מוגבר של 1.63, כאשר מספר הסיגריות עולה ל-10 עד 19 ליום הסיכון עולה ל-2.59, ואלה המעשנים למעלה מ-20 סיגריות ליום, סיכונם למחלות לב הוא 4.59, ואלה המעשנים מעל 40 סיגריות ביום, מסתכנים פי-9.16 ללקות בהתקף לב, כאשר מגמות סיכון אלה דומות בין גברים ונשים. עוד נתון אפידמיולוגי משכנע מתייחס לדרגת הסיכון לאוטם שריר הלב בקבוצות הגיל השונות. מסתבר שככל שהמעשן צעיר יותר, סיכונו לאוטם שריר לב גבוה יותר. בני 40 שנה ומטה המעשנים חפיסה ומעלה מדי יום, סיכונם הממוצע להתקף לב בגין העישון הוא פי 6.9 גדות מזה של לא-מעשנים; אותה כמות סיגריות ליום תגדיל את סיכונו המעשן בן 40 עד 49 שנה פי-6.1, ואילו כשהוא בן 50 עד 59 שנה סיכונו עולה פי-4.1 בלבד. הסיכון להתקף לב בעישון של חפיסה ומעלה ליום ממשיך ויורד אצל בני 60 עד 60 לפי-3.6 ומעל גיל 70 שנה הסיכון מרמת עישון כזאת הוא רק פי-2.4 בהשוואה ללא-מעשנים. נתוני מחקר INTERHEART מוכיחים שאין הבדלים יבשתיים או לאומיים מובהקים במידת הנזק שגורם עישון פעיל ופסיבי, וזה חוצה גבולות ומכה במעשנים במדינות מפותחות כמו בעניות, הכל בתלות ברמת העישון ובגיל המעשן.
7.3 נספח ג' - עישון וסרטן המעי
עישון מגביר את הסיכון לפוליפים במעי הגס - בכנס ה-69 של האסיפה המדעית של הקולג' האמריקאי לגסטרואנטרולוגיה הוצג מחקר חדש אשר הצביע על כך שעישון מעלה את הסיכון להתפתחות גידולים טרום סרטניים (פוליפים) במעי הגס. חוקרי "Our Lady of Mercy Medical Center" בדקו אצל 157 איש, בגילאי 55, את הקשר בין פוליפים במעי הגס לבין תזונה, הרגלי שעות הפנאי, עישון ונטילת תרופות. במחקר נמצא כי מעשנים נמצאו בסיכון גבוה יותר לפתח פוליפים טרום סרטניים, רבים וגדולים יותר במעי הגס מאשר לא מעשנים. על פי חישוב מיוחד שנעשה במהלך המחקר הוכח כי בכל שנה נוספת של עישון, עולה רמת הסיכון לפתח גידול טרום סרטני ב- 4% נוספים
מחקר חדש קובע כי החומרים בעשן הסיגריות גורמים להתרבות תאים סרטניים. המחקר נערך במעבדה, על תאי סרטן מעי גס, שנחשפו למרכיבי עשן סיגריות. מתוצאות המחקר עולה כי החומרים הכימיים בעשן הסיגריות גורמים להתרבות התאים ולייצור מוגבר של חלבונים שונים המאפשרים יצירה והתפשטות של כלי דם חדשים בגידולים ובסביבתם. המחקר הופיע בגיליון ספטמבר של כתב העת המדעי European Journal of Pharmacology ובוצע בפקולטה לרפואה באוניברסיטת הונג-קונג.
עישון גורם להישנות סרטן המעי הגס - מחקר חדש קובע כי עישון עלול לגרום לחזרה של סרטן מעי גס אצל חולים שהבריאו. המחקר בוצע באוניברסיטת אוהיו וערך מעקב אחר 1,872 חולי סרטן מעי גס, במשך ארבע שנים. במחקר נמצא כי הסיכוי להתפתחות גידולים באזורים שונים של המעי הגס אצל מעשנים היה גבוה פי 3 עד 3.5 לעומת לא מעשנים. אצל מעשנים גם נצפתה הופעתם של גידולים קטנים רבים. המחקר הופיע בגיליון נובמבר של כתב העת המדעי Cancer causes & control .
7.4 נספח ד' - עישון וסרטן השד
פרופ' בן-עמי סלע במאמרו מיולי 2006 " על הקשר בין עישון וסרטן השד" מציין כי
סרטן השד הוא סוג הסרטן השכיח ביותר בין נשים מכל הקבוצות האתניות. בשנה האחרונה נצפתה בארה"ב עלייה של 6% במספר המקרים המאובחנים ומדובר בכ-204,000 מקרים חדשים. מגמה מדאיגה זו היא כלל עולמית, והנתון הסטטיסטי של 10-11% מכלל הנשים שעלולות ללקות בסרטן השד הופך אותו לסוג הסרטן השכיח ביותר בשני המינים ומפגע אוכלוסייתי של ממש. בתור שכזה, מרתק סרטן השד עניין מחקרי רב, שהרי רקמת השד הרגישה כל כך ללקות בנגע הסרטני נתונה אם כך למספר רב של מנגנוני וויסות ובקרה שעלולים להשתבש במהלך חיי האישה. מצד אחד מוכרת ההשפעה של ההורמונים האסטרוגניים וחשיבותם מכרעת בהיווצרות שאת זו, ולאחרונה, זיהוי המוטציות שני הגנים BRCA1 ו-BRCA2 והיות האישה הנושאת אותם בדרגת סיכון מוגברת לחלות במחלה.
המאזן האסטרוגני והגנים האחרונים הם כמובן רק חלק מהמנגנון הפתולוגי שעלול להיות מושפע משפעול אונקוגנים, מהדבקה סמוייה בנגיף סרטני, מחשיפה לקרינה מייננת, או לכימיקלים קרצינוגניים. ואכן יש ראיות שהחומר המסרטן בנזפירן, הנמצא בעשן הסיגריה יכול לגרום להתמרה סרטנית של תאי אפיתל מרקמת השד. אך לעומת זאת נמצא שעשן הסיגריה הוא בעל השפעת נוגדת-אסטרוגנים וכיון שסרטן השד נמצא בתלות בהורמונים אלה, שמא יש לעשן הסיגריה השפעה מיטיבה בדיכוי סרטן השד.
בחוברת חודש אוקטובר האחרון בכתב העת הרפואי החשוב LANCET מתפרסם מחקר שנערך במדגם גדול של נשים בקנדה. מסקנתו מעניינת ביותר ושופכת אור על תגובה לא אחידה או דואליות בנשים ורמת סיכון ללקות בסרטן השד התלויה במהלך חייהן, ובעיקר בהריונות של נשים אלה, וברמת העישון. נובע מסקר זה שלעישון יש השפעות שונות ואפילו מנוגדות , הנמצאות בתלות בגיל בו הנשים התחילו לעשן. המסקנות הן כדלקמן: הסיכון היחסי ללקות בסרטן השד בנשים שחוו הריונות בעברן, ואשר התחילו לעשן בצעירותן בגיל שהיה בתחום של 5 שנים מהופעת המחזור לראשונה, היה גבוה ב-69% בהשוואה לנשים זהות בכל הנתונים המקובלים פרט לעובדה שלא עישנו מעולם. הסכנה ללקות בסרטן השד גדלה באופן דרמטי ביותר בנשים שמעולם לא ילדו, ואשר עישנו 20 סיגריות ומעלה ליום משך 20 שנה לפחות, ובאלה התרחשות סרטן השד הייתה פי 7 (!!) גבוהה יותר מאשר בקבוצת הבקרה של נשים חשוכות ילדים שלא עישנו מעודן.
תוצאות אלה מצביעות על כך שרקמת השד רגישה במיוחד לקרצינוגנים שבסיגריה ובכלל, בהיחשפה לקרצינוגנים אלה בשלב החיים בו תאי רקמת השד מתחלקים בקצב מהיר והם בשלב התמיינות (differentiation) בלתי מושלם בגיל ההתבגרוּת המינית (puberty). בדומה גם נשים שמעולם לא היו בהריון וגם בהן לא הגיעו תאי רקמת השנים לשלב התמיינות סופי, הסכנה של חשיפת תאי רקמת השד שלהן לקרצינוגנים גבוהה באופן מוחשי. לעומת זאת, נשים בשנות הבלות לאחר הפסקת המחזור (postmenopausal), בדרך כלל מגיל שמעל 55 שנה, שהחלו מעשנות בגיל מעט יותר מאוחר, ובכל מקרה רק לאחר שילדו את ילדם הראשון, הסיכון שלהן לחלות בסרטן השד ירד משמעותית ל-49% בהשוואה לנשים בקבוצת בקרה שמעולם לא עישנו. זה ממצא משמעותי ומעניין ביותר ומייחסים אותו לעובדה שנשים אלה הממשיכות לעשן, נחשפות לחומרים מסוימים בעשן הסיגריה הידועים בכושרם להפחית את ייצור האסטרוגנים העצמיים באישה בגיל הבלות. ודווקא בפרק זמן זה הסיכון לחלות בסרטן השד כרוך ברמת האסטרוגנים בדם שקשור גם למרכיב של עלייה במשקל האישה הנצפה לעתים קרובות בגיל זה.
האם יש בממצא האחרון משום "בשורה" לאישה החושקת בסיגריה, ומכאן ואילך היא תדחה את ההתמכרות לעישון, ותתחיל לעשן בגיל 25 ולאחר הולדת ילדה הראשון, כאמצעי שיקטין את סיכוייה לחלות בסרטן השד בכ-50% ? לא ולא. שהרי גם אם סקרים אפידמיולוגיים מצביעים על ירידה רב-אוכלוסייתית בשיעורי סרטן השד במתאם עם גיל התחלת עישון לאחר לידת התינוק הראשון, כל אישה לנפשה. כבר הוזכר שמכלול הגורמים לסרטן השד רב ועדיין לא מובן דיו, ומה אם אותה גברת מכילה דווקא את אותם גנים שהוזכרו למעלה, והיא בקבוצת סיכון גבוהה לסרטן שד, ללא קשר לגורמים גנטיים, פיסיולוגיים ו"סביבתיים" אחרים. זאת ועוד, סרטן השד הוא רק אחד משפע מחלות העלולות להכות בנו, והעישון הוא בעל מוניטין "רע" בהיותו סייען לכל כך הרבה תחלואות. האם תיוושע אותה גברת הזוממת להתמסר לעישון בהיותה כבר אם, כאשר הסיגריה תגביר סיכוייה לחלות בסרטן השחלה, וסרטן צוואר הרחם ומיני סרטן אחרים, וייעכרו כלי הדם בגופה, וליבה ייחלש ותלקה בשבץ מוחי, ואלה רק קצות הקרחון.
פרופ' סלע מציין שישנם שני מאמרים טריים מהחודש האחרון בשני כתבי עת רפואיים נכבדים. האחד דן בנתוני סרטן השד באוכלוסיית נשים גדולה בגרמניה והשני מנתח נתונים בכ-90 אלף נשים אמריקניות הנמצאות במעקב עשרות שנים. השורה התחתונה של שני סקרים אלה היא ש-40 שנות עישון מעלות את הסיכון הממוצע בנשים ללקות בסרטן השד בכ-80%. ככל שמספר שנות העישון ותכיפותו יורדות, כך גם חלה ירידה יחסית בהופעת המחלה. אין כל אפשרות לכרוך באופן מובהק סרטן שד ועישון, כפי שנהוג לעשות במקרה של סרטן הריאה. מעל 8 מתוך 10 הלוקים בקרצינומה של הריאה, יכולים לייחס מחלתם לסיגריה. קשה הרבה יותר למצוא ראיות חד-ערכיות לקשר הנסיבתי בין עישון לסרטן השד, בעיקר כיון שטביעת האצבעות מובילה לגורמי-סיכון נכבדים אחרים. אך גם כאן העישון הוא סייען שפגיעתו רעה.
7.5 נספח ה' - עישון וקמטים בפנים
לאחרונה מצטברים ראיות לנזק נגרם לעור הפנים של המעשן, והמונח "Smoker's face", המופיע במחקרים מתחום הדרמטולוגיה, מבטא נטייה להתקמטות-יתר, שכן העשן המיתמר חולף בדרכו באזור הפנים ומרכיביו מסבים נזק לעור בשני מנגנונים שונים:
א. פגיעה בחלבון המקנה גמישות לעור, והמוכר כאלסטין, ותהליך הרס חלבון זה מוכר כאלסטוזיס. ככל שגמישות העור תפחת יש נטייה לריבוי קמטים ונקבוביות והדבר משווה לפני המעשן חזות דהויה ובלויה.
ב. בשנה האחרונה התפרסם מנגנון נזק לעור פני המעשן שלא היה מוכר עד כה, בכך שמרכיבי עשן משרים בעור הפנים פעילות מוחשת של קבוצת אנזימים שזוהתה רק בשנים האחרונות, והידועים כ-metallo-proteinases או MMP's ואחד האנזימים בקבוצה זו, MMP-2 מפרק באופן מיוחד את חלבון הקולגן שהוא החלבון העיקרי ברקמת העור. פגיעה בקולגן משמעותה המיידית התבלות העור. הנזק לעור הפנים הנגרם מעישון מתקבל ב"הבנה", בהיות אלה סמוכים ובאים במגע קרוב עם העשן.
7.6 נספח ו' - עישון ואימפוטנציה
קשה קצת יותר לשכנע בנזק שגורם עישון לאונו המיני של הגבר המעשן, ומה הקשר בין הסיגריה ותכולתה החודרת לפה המעשן לבין אונו הבא לביטוי, בדרך כלל, באיבר מטרה "מעט מרוחק". כ-80% מכלל הגברים הפונים בימים אלה לקליניקות "און" למיניהן, ומשלמים במיטב הונם בניסיון להשיב את אונם, הם המעשנים הותיקים, שהסיגריה סייעה להם בעלומיהם להפגין גבריות שופעת. עד לפני מספר שנים רווחה הדעה שבעיות אימפוטנציה בשכבת הגיל הצעירה יחסית של גברים בשנות ה-40 וה-50 שלהם, נובעות בעיקר מסיבות פסיכוגניות: מתח נפשי, דכדוך בשל קריירה מקצועית שאינה נוסקת, פיטורין ממקום העבודה ויחסים רעועים עם בת הזוג, להזכיר כמה מהם. וכל אלה אכן עלולים לפגוע באון המיני.
אך כיום יש ראיות מצטברות לנזק ואסקולוגני, דהיינו נזק מתועד וברור שגורם העישון לכלי הדם של המעשן, ובאופן ספציפי נזק הנגרם לכלי הדם באיבר מינו, המביא לדלדול זקפתו. לא זו הבמה לפרט מעליה את התהליך הפיסיולוגי המורכב המביא לשפיית דם מוחשת בשעת ההתעוררות המינית, בעורק המרכזי בפין הידוע כ-cavernosum שעל פי כמות הדם הקולחת דרכו בשעת מעשה, יקום או ייפול דבר. הנושא מתועד בשפע של מאמרים, וכדאי שמעשנים צעירים יחסית יידעו, שדווקא הסיגריה האמורה לסייע להם להפגין מאצ'ואיזם וניחוח גברי, עלולה בערבו של יום לפגום באלה.
- סוף -